הנס הופמן

הנס הופמן היה מרצה נודע לתאוריה של האמנות בבתי־הספר שהקים בניו־יורק ובקייפ קוד, מסצ׳וסטס, וחבר רב־השפעה בתנועת האקספרסיוניזם המופשט. בראשית שנות ה־50 הוא החל להתעניין במשטחים מישושיים ויצר מרקם ותנועה באמצעות מריחת צבע במשיכות מכחול קטנות וקצובות. השימוש בטכניקה זאת הוליד פסיפס של צורות צבעוניות, ואלה התפתחו במרוצת השנים לסגנון המלבנים שאפיין את עבודתו בעשור האחרון לחייו.

In Blue Rhapsody II, Hofmann temporarily abandoned his signature geometric style, leaving only the “background” of his paintings, the color-laden brushstrokes of undefined shapes and bright colors. Hofmann believed in the interdependence of shape and color and in the fact that these alone could produce depth and perspective. Indeed, the bright reddish-orange stains appears to jump out of the surface of the canvas, while the deep blue and the murky red sink into its depths. The vivid colors and agile brushstrokes create a sense of spontaneity, of abstract images originating in the artist’s subconscious.

כמו ג׳ורג׳ גרשווין שהלחין את "רפסודיה בכחול" בשנת 1924 וכמחווה ליצירתו המשלבת יסודות מהמוזיקה הסימפונית האירופית וממוזיקת הג׳אז האמריקנית, גם הופמן מפגיש בעבודתו בין המופשט התזזיתי לרומנטיקה האקספרסיבית. הודות לצבעוניות העשירה, לשמירה על עקרונות הפרספקטיבה המסורתיים ולמשיכות המכחול החפוזות, הוא מתח קו בין הציור האירופי – החל בסזאן, דרך קנדינסקי ועד הקוביזם – ובין הציור האמריקני בזמנו, שזיקק את הפעולה הספונטנית, המשוחררת והאינטואיטיבית, ועשה אותה לנושא מעורר הרגש בציור.

ים טרייבר ועדינה קמיאן