צבע, חומר ותנועת יד הם אמצעים בסיסיים לביטוי רגשותיו של האמן. צייר הפעולה האמריקאי וילם דה־קוניג אמר: "אני מצייר כך, מפני שכך אני יכול להוסיף עוד ועוד דרמה, כעס, כאב, אהבה, דמות, סוס ואת מחשבותיי על המרחב. מה שמצויר חוזר ונהפך בעיני המתבונן לרגש או לרעיון".

חלק זה של התערוכה מציג את עבודותיהם של אמנים שפיתחו את תנועת היד וביטאו רוח של מרידה במסורת ושל תשוקת שחרור לא־מרוסנת להביע עוצמות רגשיות, מיתיות ודתיות. הגופני והנפשי התלכדו בעבודתם ועשו את הציור לשלוחה של האני הפנימי. אמני האקספרסיוניזם המופשט, אשר שאבו את השראתם מהאוטומטיזם הסוריאליסטי, האמינו שמקור האמנות טמון בתת־מודע. ציירי פעולה כגון דה־קונינג הנזכר ומייקל גולדברג יצרו ציורים חזקים ובעלי מרקם מוחשי במשיכות מכחול סוחפות. ג'קסון פולוק פרש את בדיו על הרצפה, טפטף ושפך עליהם צבע ישירות מהפחית, מרח את הצבע במכחול או משך אותו במקל. הם ואמנים אחרים נתנו ביטוי חזותי לסובייקטיביות ולגילוי העצמי שאפיינו את התרבות האמריקאית שאחרי המלחמה ושיקפו את ההתעניינות הגוברת בתודעה, בטבע האדם ובמהות קיומו.

מלחמת העולם השנייה, השואה וראשית עידן האטום הולידו הסתכלות מחודשת על מצבו של האדם ועל מושג הציוויליזציה. באירופה שאחרי המלחמה קידמו אמני האנפורמליזם [המקבילה של "האקספרסיוניזם המופשט" האמריקאי, שיטה שדוגלת בהקדמת הציור לרעיון], הטאשיזם [טאש = כתם, הפשטה שאין בה שום אובייקט], המופשט הלירי והאוטומטיזם הקנדי, כגון פּייר סוֹלאז', פול־אמיל בּוֹרדוּאה וז'ן פול ריוֹפֶּל את הביטוי שאין מאחוריו רעיון מוקדם, את השימוש הייחודי ליוצר בסכין ציירים, את עבודת המכחול עתירת המרקם, את הכתמים המקריים ואת הטפטופים, ההתזות והשימוש בצבע ישירות מן השפופרת. אמנים אלה העדיפו את הביטוי האינטואיטיבי על פני התכנון המוקדם וביקשו להביע את רגשותיהם העזים באמצעות ציור נמרץ ותפיסה אופפת כול של הציור גדול־הממדים.

אמנות הקליגרפיה קשובה מאוד למוזיקליות של הקו ולתנועת היד והמכחול. עבודותיהם של פרנץ קליין, ז'ורז' מטיה, סם פרנסיס ואחרים יצרו על הבד סימנים שמזכירים קליגרפיה מזרח אסיאתית. הם התוודעו לטכניקות ולפילוסופיה של אמנות מזרח אסיה, נסעו ליפן ולמדו מאמני־המופת של הקליגרפיה היפנית. כמה מהם אף התכתבו עם אמני אוונגרד יפנים. אך על רקע האווירה הלאומית ששלטה בארצות־הברית אחרי מלחמת העולם השנייה, ראו רבים בהפשטה סמל לגדולתה של ארצות־הברית דווקא. בסגידתם לאינדיווידואליזם ולחופש, כוננו אמני האקספרסיוניזם המופשט את המתקפה התרבותית של המלחמה הקרה, הניגוד המובהק לטבעו "הנוקשה, המסורתי והצר" של הריאליזם הסוציאליסטי. השימוש באמנות ככלי פוליטי גרם לכמה מן האמנים להתרחק מן ההשפעות האסיאתיות.