3.2.2022 – 15.10.2022
שדות המופשט
קטעים מתוך אמנות אמריקאית בשנות ה־60 (1972) על הלן פרנקת'אלר ומתוך סם פרנסיס (1975), הפקה ובימוי: מייקל בלקווד, באדיבות מייקל בלקווד הפקות
קטעים מתוך ז'ורז' מטיה או זעם ההוויה, 1971, בימוי: פרדריק רוזיף, © Zoroastre
האמנות המופשטת אמנם פטרה את עצמה מייצוג המציאות, אך שורשיה נעוצים בעולם האמיתי, והיא שואפת לתאר בתמציתיות את רכיביהם העיקריים של דברים מורכבים מבחינה חזותית: חפצים, סצנות, התרחשויות ואף חוויות או התנסויות. יש עבודות שעקבות מקורותיהן במציאות מוטבעים בהן והן מציגות באופן לא מודע את המבנה או את הנוכחות שלהם, אחרות קרובות יותר לצורה הטהורה, אך כולן מבטאות תגובה למציאות אישית, חברתית, פוליטית או תרבותית.
שלושת חללי התערוכה – "מרחבי הרהור", "משטחי אנרגיה" ו"איזון גאומטרי" - מזמינים את המבקר להניח למבטו לשוטט בחופשיות, לטבול במרחב ובעיקר - להיות בו. סרטונים של אמנים בפעולה שמוקרנים בין העבודות פותחים צוהר למגוון תהליכי היצירה, לחומריה ולתפקיד שממלא גופו של האמן בתהליכים אלה.
משטחי אנרגיה
צבע, חומר ותנועת יד הם אמצעים בסיסיים לביטוי רגשותיו של האמן. צייר הפעולה האמריקאי וילם דה־קוניג אמר: "אני מצייר כך, מפני שכך אני יכול להוסיף עוד ועוד דרמה, כעס, כאב, אהבה, דמות, סוס ואת מחשבותיי על המרחב. מה שמצויר חוזר ונהפך בעיני המתבונן לרגש או לרעיון".
מרחבי הרהור
"ציור טוב נראה כאילו הוא נוצר בבת אחת", אמרה פעם האמנית הלן פרנקנת'אלר. "זהו דימוי מיידי... תנועה יפהפייה של פרק כף היד שמתואמת עם הראש ועם הלב... ונראית כאילו נולדה ברגע אחד".
איזון גאומטרי
"המטרה היחידה של 50 שנות האמנות המופשטת היא להציג אמנות לשם אמנות... ליצור אמנות אבסולוטית יותר ואקסלוסיבית יותר – לא אובייקטיבית, לא מייצגת, לא פיגורטיבית, לא של דימויים מדויקים, לא אקספרסיוניסטית ולא סובייקטיבית", כך הצהיר ב־1962 האמן אד ריינהרדט.
