שדות המופשט

ד"ר עדינה קמיאן

האמנות המופשטת אמנם פטרה את עצמה מייצוג המציאות, אך שורשיה נעוצים בעולם האמיתי, והיא שואפת לתאר בתמציתיות את רכיביהם העיקריים של דברים מורכבים מבחינה חזותית: חפצים, סצנות, התרחשויות ואף חוויות או התנסויות. יש עבודות שעקבות מקורותיהן במציאות מוטבעים בהן והן מציגות באופן לא מודע את המבנה או את הנוכחות שלהם, אחרות קרובות יותר לצורה הטהורה, אך כולן מבטאות תגובה למציאות אישית, חברתית, פוליטית או תרבותית.

שלושת חללי התערוכה – "מרחבי הרהור", "משטחי אנרגיה" ו"איזון גאומטרי" - מזמינים את המבקר להניח למבטו לשוטט בחופשיות, לטבול במרחב ובעיקר - להיות בו. סרטונים של אמנים בפעולה שמוקרנים בין העבודות פותחים צוהר למגוון תהליכי היצירה, לחומריה ולתפקיד שממלא גופו של האמן בתהליכים אלה.

העבודות גדולות־הממדים המוצגות ב"שדות המופשט" נוצרו מ־1949 עד 2016 וכולן מאוסף המוזיאון. יוצריהן פעלו אחרי מלחמת העולם השנייה בארצות־הברית, באירופה ובישראל ושאפו למתוח את גבולות אמנותם באמצעות התנסות בחומרים ובמצעים מגוונים ובשילוב גופם בתהליך היצירה. גולת הכותרת של עבודתם היתה הביטוי האישי, והם פיתחו את שפות האמנות הלא־מייצגת של האקספרסיוניזם המופשט, אמנות שדות־הצבע, המופשט הלירי, האַנפוֹרמליזם והמינימליזם, על בסיס הישגיהם של חלוצי הזרם המופשט – קנדינסקי, מונדריאן ומלוויץ' – בראשית המאה ה־20. אמנים אלה, בני גל ההפשטה השני, השתמשו בחומרים חדשים, נקטו שיטות עבודה חדשות ושילבו בעבודותיהם השפעות ממקורות לא־מערביים, כגון ציור חול הודי וקליגרפיה יפנית.

מבקר האמנות האמריקני החשוב קלמנט גרינברג ראה בהפשטה תגובת־נגד לתרבות הפופולרית ולהיטמעותה של האמנות בבידור. הוא טען, שאם האמנות האוונגרדית מבקשת לתאר חוויה בעלת ערך, עליה להגביר את התמקדותה בחומרים ובטכניקות. עמיתו, המבקר הרולד רוזנברג, תיאר את ההפשטה במילים "השתחררות מערכים - מהערך הפוליטי, האסתטי או המוסרי" והוסיף כי "מה שמופיע על הבד... אמור להיות אירוע, לא תמונה". הצמצום שגרינברג דגל בו והדגשת הצבע, הקו ושטיחותה של יצירת האמנות שלטו בעולם האמנות בשנות ה־60, ורעיון הצמצום התפשט בידי המינימליסטים גם אל היצירה התלת־ממדית.

בשנות ה־80 סר חינה של ההפשטה בעיני אמנים רבים, ובשנות ה־90 היא כבר איבדה מכוחה וממשמעותה. ואולם, המחקר העכשווי מערער על תיאור רציף זה של תולדות האמנות המודרנית, מצביע על האמנות המופשטת שנוצרה מ־1970 ואילך, רואה בעין רעננה תנועות הפשטה שנזנחו ומגלה אמנים חדשים שמורשת המופשט מהדהדת בעבודתם.

הקטלוג המקוון שמלווה את התערוכה "שדות המופשט" במוזיאון ישראל מוביל את המבקרת והמבקר דרך מגוון תנועות ההפשטה ומציג לפניהם את עבודותיהם של האמנים שפעלו בהן. אתם מוזמנים להגדיל את דימויי העבודות ולהתבונן בהן מקרוב, לקרוא את ההסברים המלווים אותן ולהשתמש בקישורים הטקסטואליים, החזותיים והתיעודיים המוצעים, כדי להתעמק בעבודות, בתנועות שיוצריהן השתייכו אליהן ובתהליכי היצירה.

התערוכה ואתר האינטרנט בנדיבות ננסי ולד, אוקספורד, לכבודם ולזכרם של הוריה, בנג’מין ופרנסס מילר

האוצרת: ד"ר עדינה קמיאן
עוזרת האוצרת: שרה בן שושן
עיצוב התערוכה: אלכסנדרה טופז, אריאל ארמוני
תרגום ועריכה: רות דבל, רויטל מזובר ותמי מיכאלי

אתר התערוכה:
עיצוב: סטודיו אירה גינזבורג
פיתוח: סטודיו לימונצ׳לו, אניה חייט

זכויות מחקר ושעתוק תמונות: יעל ברשק, שרה בן שושן
עוזרי מחקר: ביאטריס אובה, נגה גולדשטין, טלי הורביץ, ארינה ז'וקובה, שיר חורי, ים טרייבר, עמנואל קובלנוב, אליאנה קסטנר

השימוש בתצלומים שבעל הזכויות שלהם אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות היוצרים. אם אתם בעלי הזכויות, אנא פנו אל images@imj.org.il.