הנס ארטונג עבר לפריז בסוף שנות ה־20 ולימים נעצר בידי הגסטפו עקב שירותו בצבא זר ובגלל הסגנון ה"מנוון" של ציוריו. בפריז פגש את קנדינסקי, מונדריאן, מירו וקאלדר והחל לפתח את יצירתו לכיוון הפשטה. אחרי המלחמה נקשר שמו עם האמנים ז'ן פוטרייה ופייר סולאז', שאימצו אף הם סגנון ספונטני ומחוותי. הוא נודע בציוריו המופשטים-ליריים ובפעילותו בתנועת האֶנפורמליזם (Informal). יצירתו של ארטונג השפיעה השפעה ניכרת על ציירי המופשט האמריקניים בראשית שנות ה־60, בהם הלן פרנקנת'אלר וסם פרנסיס.
לדעת ארטונג "הציור הקרוי מופשט אינו אחד ה'איזמים' שפרחו לאחרונה, אין הוא 'סגנון' או 'תקופה' בתולדות האמנות, כי אם אמצעי ביטוי חדש, שפת אנוש שונה – ישירה מזו של הציור שקדם לה". במופשטים שלו מופיעים פיתולים ברורים, שרבוטים וסימנים שנעשו בגירוד, במחיקה ובהנחה מחדש של צבע. ב"קומפוזיציה" תלויים שלושה אזורי צבע שחור המרחפים על רקע צהבהב ואפור. במקומות אחדים גירודים קליגרפיים חושפים את מצע הבד ונוצר מתח בינם לבין אזורי הצבע. העבודה כמו מגלמת ומהללת רעיון מרכזי במחשבתו של ארטונג: "הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להישאר חופשי, חופשי בכל קו שאתה מתחיל, ברעיונות שלך ובפעילות הפוליטית שלך, בהתנהלותך המוסרית [...] האמן במיוחד חייב להישאר חופשי מכל הגבלה חיצונית".
ד"ר עדינה קמיאן
