מילטון רזניק הגיע לניו־יורק כילד, וכשעבד בשנות ה־30 בפרויקט העבודות היזומות באמנות (WPA), שנועד להתמודד עם השפל הגדול - פגש בווילם דה־קונינג, ארשיל גורקי, ג'ון גרהאם ואמנים אחרים. מייד אחרי מלחמת העולם השנייה החל לצייר בסגנון מופשט. הוא היה חבר מייסד של מועדון האמנים בשנות ה־50 ובעל מעמד היסטורי של דור ראשון לאקספרסיוניזם מופשט אמריקני.
בשנות ה־70 זכה רזניק לשהיית אמן משותפת עם רעייתו פט פסלוף ברוזוול שבניו־מקסיקו. יצירותיו מן התקופה קצרו שבחים, ושמו הלך לפניו. בכל שנותיו כאמן צייר רזניק עבודות שנראו לכאורה שדות מונוכרומטיים, אלא שהיו בהם גוונים למכביר. בשנות ה־70 וה־80 הפכה הנחת הצבע שלו דחוסה יותר ויותר והפאלטה כהתה והלכה. התוצאה היתה בדים בעלי נוכחות מעודנת, כמעט טופוגרפית.
האימפסטו, שכבת הצבע העבה האדמדם־ירקרק של "רוזוול מס' 4", משווה לעבודה אופי אורגני־משהו. הצבע מונח על הבד בטפיחות קצרות וכבדות לכל כיוון וכך הקומפוזיציה המונומנטלית מייצרת רושם מנוקד. בריאיון טען האמן כי "אין שום דבר פיזי" בעבודתו. הוא בסך־הכול "נושם" על הבד. רזניק התעניין באיזון בין האמנות לצופה בה, ולהשגת אינטימיות ביקש מהקהל לנשום איתו.
ד"ר עדינה קמיאן
