מוריס לואיס היה ממקימי תנועת "אסכולת הצבע וושינגטון", קבוצת אמנים שנודעה בשימוש בצבעים מודרניים בוהקים ובצבע סינתטי, במקום בצבעי־שמן. בשנות ה־40 הושפע מיצירותיו המופשטות של ז'ואן מירו, ואולם ביקורו בסטודיו של הלן פרנקנת'אלר בשנת 1953 הוא שסלל את דרכו לכיוון חדש. לואיס ועמיתיו התפעלו משיטתה של האמנית שהכתימה את בדיה בצבענים מדוללים ובכך השיגה תחושה של צבע טבול או מוכתם. לעיתים קרובות היה קשה להבחין בעבודותיה בין המצע לבין הצבעים שכיסו אותו.
בשנת 1952 עבר לואיס לוושינגטון, ושם, כפי שעשה קנת' נולנד, התחיל לפרק את התכונות הצורניות של הציור. טכניקת הציור שהמציא לואיס התבססה על כתמי צבע אנכיים על בד חשוף. "בלי כותרת" הוא חלק מסדרת ציורים פורצי דרך שיצר בשנים 1958-1954. היא נודעה בשם "צעיפים" בשל השכבות השקופות והצורות הגליות של מפלי הצבע שאפיין אותה. לואיס זנח לחלוטין את המכחול ושפך צבע אקרילי מדולל על שולי בד גדול, מוצמד למסגרת עץ אופקית. לאחר מכן היטה את מסגרת העץ ונתן לצבע לזרום על הבד, לפעמים בקו ישר, לפעמים בעקומה עדינה. כוח המשיכה, או מניפולציה שהפעיל על הבד קבעו את מהלך הצבע בהתפשטותו. הפסים העוקבים יצרו צעיפי צבע עשירים, מאירים ושקופים. בדרך־כלל השכבות הראשונות של הצעיפים צבועות בצבעים בוהקים ושכבות נוספות של שחור, או של חום, מעמעמות את גוניהם. בחלק העליון של הבד מתגלים גוני כתום וצהוב תוססים וצעיפי הצבע כמו מרחפים בחלל.
ד"ר עדינה קמיאן
