קווי הגריד שבתשתית הציור "בלי כותרת" וצבעו הסגול אופייניים לעבודותיו של משה קופפרמן. הקווים שהם כעין קואורדינטות יוצרים את "מסגרת העבודה" הברורה של הציור, והחריתות העמוקות בבד שוברות אותה. קופפרמן, יליד פולין שבמלחמת העולם השנייה גורש עם משפחתו למחנה באורל שבקזחסטן ולמחנות העקורים בגרמניה ושרד לבדו בזכות עבודה פיזית קשה, רמז בעבר, כי הקו האופקי מבטא קו קיומי הקורס בעיתות משבר והצבע הסגול מבטא עצב. המבט מתרכז עכשיו בחלקו הבהיר של הציור, ומוצא שם קווים המזכירים ספירה על בסיס אונרי, כלומר ארבעה קווים אופקיים וקו אנכי המשלים ספירה לחמש. האם ספירה זו מדמה ספירת ימים בכלא? ואם כן, באיזה סוג של כלא? - כשם ששכבות הציור הן כזיכרון חי מן העבר הכלוא בהווה, כך גם הספירה האונרית עשויה לדמות את רצף הזמן הכלוא במדיום הסטטי של הציור.
עבודותיו של קופפרמן אוצרות בחובן זיכרונות מחייו ומזוהות בזכות טכניקת השכבות המרובדת הייחודית לו, שבה הגילוי והכיסוי הם פרקטיקה ציורית ותכלית בפני עצמה; דרך שהיא גם תוצאה. בטכניקה התמציתית, החמורה והכפופה לכללים שהוא הציב לעצמו מראש, נהג קופפרמן לכסות חלקים של הציור ואחר־כך לגלות אותם, כמו בחפירה ארכאולוגית, וחוזר חלילה. המתבונן בעבודותיו רואה מבעד לשכבות הצבע הספוג בבד, משוח ומרוח עליו, כמעין שקופית על גבי שקופית המוחזקות יחד או כמין גוף נושם ופועם. יש שמוטיב הגריד המשמעותי בעבודותיו חשוף לעין כמו תשתית של בניין, ויש שהוא "נאבק" עם קווים וצורות המתנגדים לחוקיותו הנוקשה. מאבק תמידי זה בין סדר לכאוס ובין קווים ישרים לקווים חסרי שליטה, יוצר מתח מתמיד שבו היגיון ותכנון נפגשים עם ספונטניות וחופש.
עם עלייתו ארצה בגיל 22, אחרי מלחמת העולם השנייה, עבד קופפרמן כטפסן בניין והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות. הוא למד ציור אצל אביגדור סטימצקי ויוסף זריצקי, שהיו ממייסדי תנועת "אופקים חדשים", אשר הובילה את הציור המופשט בארץ בשנות ה־50 וה־60. לעומת מוריו, שגם ציוריהם המופשטים ביותר התבססו על טבע דומם או על נוף, דימוייו המופשטים של קופפרמן אינם תחומים בזמן ובמקום אם כי הם נושאים בעקיפין עקבות מן השואה, ממלחמות ישראל וממאורעות מטלטלים נוספים כגון רצח רבין.
נגה גולדשטין
