סימון אנטאי הצליח לגשר בהרמוניה בין האוטומטיזם הסוריאליסטי והאקספרסיוניזם המופשט. הוא התפרסם בזכות "קיפול" (pliage), טכניקה חדשה של קיפול והשטחה של בד חשוף. בשנת 1955 התיישב אנטאי בפריז לאחר שנמלט מהונגריה הסטליניסטית. במערב אירופה הבשילו אישיותו ואמנותו כאחד - הוא התעמק במרקסיזם, בספיריטואליזם דתי ונחשף לקליגרפיה של המזרח הרחוק הודות לעמיתו הצרפתי ז'ורז' מַטיֶה.
אנטאי הציג את סדרות ה"קיפול" הראשונות בשנת 1960. הוא קימט את בדיו הגדולים בעזרת גלגלות וחבלים. את הקמטים צבע בצבעים בהירים ואילו את התלמים השאיר כמות שהם, דוגמת האזורים השמורים בבטיקים האינדונזיים. המופשט של ג'קסון פולוק היה לאנטאי מקור השראה חשוב; כמו פולוק אנטאי מפזר את כתמי הצבע על הבד ומשיג דינמיות דומה אך לא באמצעות פעולות גופו אלא על ידי מניפולציה של הבד עם הצבע בטכניקות מגוונות שפיתח. "ציור" הוא חלק מסדרת ה"קיפול" מהשנים 1982-1972, שאת ציוריה כינה "לבנים". דגמים דמויי ציפורים בשלל צבעים, אף כי מעומעמים, מרחפים בחלל הציורי ונראים כמעט תלת־ממדיים.
ארינה ז'וקובה ועדינה קמיאן
