"מסימנים התקדמתי לכתיבה. מכתיבה, לכתיבת שורות. מכתיבת שורות לשורות". ז'ן דגוטקס הושפע מהקליגרפיה של המזרח הרחוק וממדיטציית זן. את ראשית מסעו האמנותי בן מחצית המאה הוא השווה לציור רזה, מהותני, ציור מינימלי.
ב"18 ריק של אי־קיום הטבע בידי עצמו" נראות משיכות מכחול אופקיות בשחור-לבן. אלה מרחפות מעל רקע מדיטטיבי אפור-כחלחל. עקבות של רגע, צורה של קליגרפיה מופשטת. ההתזה, משיכת המכחול והטפטוף פורצים ברגע אחד, בלי התאמה ובלי אפשרות לחרטה. הם מבליטים את עוצמת הרקע הריק, הפסיבי.
מושג הריקנות שנחקר כאן התגבש בעת נסיעתו החשובה של דגוטקס לברטאן בשנת 1954, ולא הרפה ממנו. הרהורו בטבע בשהייתו שם משתקף בציורו הפואטי: שמיים וים מתאחדים, והאור נרמז על ידי התנועות של קצף הגלים המתנפצים על הסלעים.
דגוטקס נחשב לאמן מוערך בזרם המופשט בצרפת ולא חדל לחדש יותר מחמישה עשורים. אמנותו הבלתי ניתנת לסיווג, שלמד בכוחות עצמו, מחברת בין משמעת לבין מיידיות התנועה. "הלוואי שהציור שלי היה נשימה עמוקה", אמר. הצופה חווה את התחושה שהציור הוא החיים.
שרה בן שושן
