עבודותיו המוקדמות של אדולף גוטליב הושפעו מן השפה האמנותית המסוגננת של אנרי מאטיס ושל מילטון אייבורי, ועם הזמן היה גוטליב לחבר בולט בדור הראשון של האקספרסיוניזם המופשט. הוא ינק משלוש מסורות מודרניסטיות - כמי שהושפע מן האקספרסיוניזם הרגיש חופשי לעוות צורות להשגת עוצמה רגשית; הקוביזם הדריך אותו בהבניית מרחב הציור; והרישום האוטומטי הסוריאליסטי והתאוריות הפסיכולוגיות של זיגמונד פרויד וקרל יונג גרמו לו לצלול אל הלא־מודע ולכלול יסודות סימבוליים בעבודתו. בשנות ה־20 החל גוטליב לאסוף אמנות שבטית בשאיפה לחבר את עבודתו שלו עם תקופה מוקדמת בתולדות האנושות, והיה אפוא בין האמנים הראשונים באסכולת ניו־יורק שאימצו יסודות של דימויים לא־מערביים. "לדעתי, במקרים מסוימים, מה שמכונה מופשט כלל אינו מופשט. להפך, זהו הריאליזם של זמננו". בסגנונו ה"פיקטוגרפי" הוא שילב סמלים מסתוריים ומיתולוגיים.
בשנות ה־50 חל שינוי ביצירותיו של גוטליב. הוא נטש את הסריג (גריד), פישט את הצורות והגדיל עד מאוד את ממדי הבדים שלו. עד מותו בשנת 1974 צייר את ציוריו המאונכים, הקרויים בשם הכולל "ציורים מתפרצים". המשותף להם הוא כדור דמוי שמש המרחף מעל סימנים קליגרפיים. ב"השקה" הילה בירוק מדולל מקיפה צורה קשיחה של ביצה שחורה המרחפת מעל התפרצות של משיכות מכחול. גוטליב יצר את המסה השחורה בתחתית על ידי שפיכת הנוזל על בד שהונח על הרצפה; אחר כך הרחיק את הצבע במגב מן ה"בריכה" המרכזית. על ידי הברשה הגדיר את האזור והעניק לו את צורתו הסופית. שתי הצורות מרחפות בשטח נקי הנראה שטוח, אבל בבחינה מקרוב מתגלות וריאציות עדינות בצבעו ובדחיסותו. מתקבל רושם של נופים קוסמיים, סמלי יין ויאנג או ענני פטריות גרעיניות המרמזים על איום פצצת המימן שריחף מעל האנושות בתקופת המלחמה הקרה.
"באמצעות צבעים, צורות וקווים, אני מנסה להביע תחושות אינטימיות... הציורים שלי יכולים לייצג פצצת אטום, שמש, או משהו אחר לגמרי. תלוי בחשיבה של המתבונן", אמר גוטליב, והוסיף "אף פעם איני משתמש בטבע כנקודת פתיחה, איני יוצר מופשט מן הטבע, איני חושב במודע על הטבע כשאני מצייר".
באמצעות היסודות המדוללים של הכדור העליון ומחוות ההתפוצצויות האוטומטיסטיות השחורות - מלחמות הניגודים הארכיטיפיות - מתחברות בציור שתי התנועותשל האקספרסיוניזם המופשט – "שדות־הצבע" ו"ציור פעולה".
ד"ר עדינה קמיאן
