פרגודים מונומנטליים מסוג זה פיארו חללים גדולים באחוזות או במנזרים ביפן והוזמנו במיוחד מאמנים מומחים. הנושא, נמר משמאל ודרקון מימין, מתואר ביד חופשית ומחולק בין זוג הפרגודים. יחד הם מסמלים את האיזון הקוסמי המושלם בין הייִן והיאנג (המוצל-המואר). הנמר, הייִן, האורב לטרפו בינות לצללים על האדמה, הוא ארצי, ואילו הדרקון, היאנג, המואר והמשייט בשחקים, מסמל את השמיימי. שילוב השניים הוא נושא שגור באמנות היפנית, והצבתם יחד בחלל משרה יראת כבוד לאיזון הקוסמי ומבשרת טובות.
עלי הזהב המכסים את פני השטח של הפרגודים משמשים מצע זוהר לציור המופשט בדיו השחורה, המתוכנן כך שכנפי הפרגוד המקופלות יחשפו רק חלקים מן הדימוי ופתיחתן תיצור תנועה מסתורית. הציור על המצע המתכתי מורכב ביותר: היות שהזהב אינו סופג את הדיו הרטובה, על האמן לחשב את מידת הדיו שעל המכחול ואת תנועת ידו, לרכון מעל המצע המונח על הרצפה ולצייר בקווים אחדים ובמשיכות חד־פעמיות את הדמות או את האות הקליגרפית. שלא כבציורי השמן האירופיים הבנויים משכבות צבע רבות, בציור דיו אין אפשרות להעלים או למחוק, ויופיו נמדד לפי הקו הזורם והבוטח של האמן המומחה. טכניקת ציור זאת שוכללה במזרח אסיה במשך מאות שנים לכדי שפה שלמה של תנועות המייצרות גוונים רבים של שחור. בפרגוד המוצג כאן אפשר להבחין במשחק העדין שבין משיכת מכחול מעובה וגדושה בדיו למשיכה דלילה ושקופה. השילוב של רטוב ויבש, דחוס ודליל או עבה ודק מאפשר להביע מנעד מגוון ועשיר רק באמצעות הדיו השחורה.
מרים מלאכי
