פייר סולאז' נולד בעיר קטנה בדרום צרפת, ובביקור בפריז נחשף לתערוכות של סזאן ופיקאסו ונשבה בקסמה של האמנות המודרנית. אחרי שירות בצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה הקדיש עצמו כל כולו לאמנות.
בשנת 1979 החל בסדרת ציוריו בצבע אחד, "מעבר לשחור". "תמיד אהבתי את הצבע הזה בגלל עוצמתו, בגלל פעולתו הציורית. שחור הוא צבע עוצמתי. תניח שחור ליד גוון חשוך, פתאום השחור נדלק. הוא פעיל מאוד". סולאז' נמשך תמיד לאפלה; הוא חקר מרקמים שונים ומורכבים של שחור שהשיג באמצעות קליטה או השתברות אור. השחור חדל להיות שחור ומתחיל להחזיר אור. התוצאה תלויה בעמדה של הצופה: "לשחור יש גוונים. אני מצייר בשחור, אבל אני עובד עם אור. בעצם אני עובד עם אור יותר משאני עובד עם צבע".
כותרת היצירה, "ציור 143X202 ס"מ 21 בדצמבר 64", היא נוסח נייטרלי שהאמן משתמש בו להגדרת יצירותיו, כמו מסרב לכוון את הצופה ומזמין אותו לפרשנות חופשית. הקומפוזיציה - תבנית שחורה על רקע לבן ברוח הקליגרפיה המקובלת במזרח אסיה, מתאפיינת במשיכות מכחול רחבות וכבדות בעובי משתנה שהאמן מפיק בתנועות רחבות של הזרועות ושל הכתפיים. הצבע שהוא משתמש בו משמש בדרך־כלל סיידים דווקא. סולאז' משאיר כמה חריצי אור בתוך התבנית השחורה - גוני אוכרה, חום-צהוב, הזרועים פה ושם משרים עליה אפקט של קיארוסקורו, כלומר מדגישים את הניגוד כהה-בהיר.
סולאז' משתמש בכפות, במגרפות זעירות, בקרעי גומי וכדומה ועובר איתם על הציור - לפעמים מגרד, לעיתים חופר או חורט ליצירת משטח חלק או מחוספס. חתכים עמוקים, קווים אנכיים או אופקיים וסדקים פוצעים את משטח הציור ומשבשים את אחידות השחור. אף שתהליך היצירה אינטואיטיבי, המקצב שלה בנוי כולו על איזון - שמאל עליון לעומת ימין תחתון, אזורים בהירים מול כהים ומוארים, גוונים אטומים וגוונים שקופים, קטעים עמומים וזוהרים, שכבות דקות ועבות, משיכות מכחול אנכיות ואופקיות. האיזון אומנם הרמוני, אך נעדר תכנון מראש: "מה שאני עושה מלמד אותי מה אני מחפש. הציור תמיד בא קודם לחשיבה".
שרה בן-שושן ועדינה קמיאן
