סם פרנסיס נחשב לאחד החשובים באמני הדור השני של האקספרסיוניזם המופשט. את ייעודו כצייר גילה בגיל 21 ופנה ללימודי אמנות בקליפורניה ובפריז. שימושו הלירי בצבע ובמרחב לצד התעניינותו בסטרוקטורה ובקומפוזיציה, מבדילה את עבודתו מן הסגנון ה"מחוספס" יותר של אסכולת ניו־יורק.
הוא נודע בציוריו המופשטים הגדולים ובצבעוניותו השופעת. פרנסיס כלל ביצירתו יסודות של האקספרסיוניזם המופשט, של אמנות שדות־הצבע, של אימפרסיוניזם ופילוסופיה של המזרח. כשחי בפריז בשנות ה־50 היתה עבודתו קרובה לזו של הלן פרנקנת'אלר; פרנסיס התעניין יותר בארגון הצורני של משטח הציור מאשר באופן ההבעה של האמן היחיד. בציור זה משנת 1973 הוא עבד על הרצפה והניח גוני כחול, בורדו, ירוק וצהוב היישר על הבד באמצעות גלגלת. לעיתים נספגו שכבות הצבע המדולל בבד ויצרו אפקט של צבעי־מים. במקומות אחרים, כתמים דחוסים יותר הקנו לציור איכות של אמייל. הצמתים האלכסוניים המוצלבים עשויים להזכיר מטוסים, קריאה שמתיישבת עם עברו כטייס בצבא, ועל כך אפשר להוסיף כי הצבעים הבוהקים על הרקע הלבן המואר נותנים תחושה של צילום אוויר.
היצירה משקפת את ההתעניינות של האמן בפילוסופיה ובאסתטיקה של המזרח, ומתייחסת לדבריו "ליפי החלל ולעוצמת ההכלה". פרנסיס התוודע לזן־בודהיזם בשנות לימודיו באוניברסיטה ומשנת 1957 הרבה לבקר ביפן. הנושא המרכזי הדינמי דומה בצורתו ובספונטניות שלו לאותיות הקליגרפיות המוכרות ממחיצות יפניות. בשני המקרים היחס בין משיכות המכחול וטפטופי הצבע, או הדיו, לבין הרקע דמוי הריק, יוצר מתח ובו־זמנית מקנה ליצירה אופי מדיטטיבי.
אליעד מורה-רוזנברג ועדינה קמיאן
