"אני חושב שמעולם לא הייתי 'פיגורטיבי'. ככל הזכור לי תמיד ציירתי 'שטוח'. [...] אריגה מבוססת על מקצבים צולבים. אחר־כך נמשכתי לים, לשטיחות ולמקצבים שלו. ואז, בשנים שבהן חייתי בפרדסים, רכשתי ראייה של עולם שטוח, ברור, מונוכרומי".
חקירתו האמנותית העיקשת של יחיאל קריזה בכל ימיו כאמן התבטאה בשכלול הטכניקה ובשכלול רמת ההפשטה. שיא יצירתו היה ב"תקופה הלבנה" מ־1962 ואילך, שבה צייר בעיקר בגוני לבן ובצבעי שמן, בניסיון נחוש לזכך את החוויה הקיומית ליצירה מופשטת.
הוא נולד בטורק שבפולין בשנת 1909 למשפחה מסורתית. ב־1922 עלה אביו לארץ־ישראל והקים בית־מלאכה לאריגה בירושלים. כעבור שנתיים הצטרפו אליו בני המשפחה. עקב קשיים כלכליים עקרו לפתח תקווה, שם עבד האב כצבע ויחיאל כעוזרו. בסוף שנות ה־20 ולאחר ביקור בפריז החל קריזה לעבוד בפרדסי המושבה ושילב עבודת כפיים עם קריירת אמן הולכת ומתפתחת. ב־1932 או 1933 למד ציור בסטודיו של יוסף זריצקי בתל־אביב. משנות ה־40 היה פעיל בקרב חוג האמנים המודרניים בארץ וראה באמנותו שליחות לאומית של ממש. הוא צייר אז את נופי הארץ בצבעי גואש ונטה להפשטה אקספרסיוניסטית. ב־1958 שהה כמה חודשים בניו־יורק ותיאר את ביקורו שם בהשתאות: "באמריקה פורצים כוחות איתנים של יצירה. הכול גועש וסוער, האדם חוגג את ניצחונו על הטבע, גם בשטח האמנות. בניו־יורק למדתי את אופייה ותמציתה של האמנות בת ימינו". קריזה צייר עד שתשו כוחותיו. בשנת 1968 נפטר לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן.
"בלי כותרת" מ־1966-1965 היא פרי חקירה רעיונית, סגנונית וטכנית ממושכת. שכבת צבע לבנה המרוחה על רקע בגוני סגול יוצרת מעין רקמת עור דקה. עם כל משיכת מכחול בהירה אשר גורפת צבע מן השכבה הכהה שתחתיה משתלבים הצבעים זה בזה למארג אנכי, שבניגוד לכיוון האופקי האופייני לתיאורי טבע, קשור ברוח האדם ונפשו. משיכות המכחול חסרות הליטוש אך העדינות מגלות את רוחו המחוספסת אך אנינת הרגש של האמן ומגלמות את השילוב בין החמרה עצמית לנוכחות חמה וגלוית לב. נראה כאילו כל ההתחבטות והמאמץ הופכים באחת למין שלווה סטואית השואפת למעלה - החומר שואף אל הרוח.
נגה גולדשטין
