פול ג'נקינס היה חבר באסכולת ניו־יורק. עבודתו בבית־חרושת לקרמיקה בנעוריו השפיעה מאוד על שיטות הציור הטקטיליות שלו. הוא זוהה עם האקספרסיוניזם המופשט וקיבל השראה מן "האתגר המהפכני של פולוק ומן הבערה המטפיזית של מרק טובי". גם כשעקר לפריז בשנות ה־50 שמר על קשר הדוק עם זירת האמנות הניו־יורקית.
הפרקטיקה החדשנית של ג'נקינס היתה הימנעותו המוחלטת ממכחול. צעיפי צבע שקוף, דמויי אבנים יקרות, אפיינו את עבודתו מאז סוף שנות ה־50. הוא נתן לצבע להיאגר, ללבלב או להתגלגל על משטח הבדים, נהג לווסתו באמצעות סכין וכך יצר שדות־צבע נוזליים - "אינני מכתים ואינני עובד על בד חשוף. זה משמעותי יותר משנדמה. הכתמה או עבודה על בד חשוף משיגה אפקט דמוי כתמי דיו. הצבע מחלחל אל הבד ומתפשט מאליו. כאשר אני עובד על בד מעובד אני יכול לשלוט בזרימת הצבע ולכוון אותו לגלות צורות. סכין השנהב היא כלי בסיסי בשיטה זו כי אינה פוגעת בבד ומאפשרת לי להדריך את הצבע[...] בעזרת המשטח החלק והאורגני יכולתי להפעיל לחץ כבד על הבד הרגיש".
ג'נקינס התעניין בדתות ובפילוסופיה של המזרח, למד את הטקסט הסיני הרוחני העתיק אי צ'ינג (750-1000 לפני הספירה) ואת כתביו של קרל גוסטב יונג. התבוננות פנימית ומיסטיקה שלטו בחייו ובאסתטיקה שלו.
ד"ר עדינה קמיאן
